ירושלים מתפתחת ומתחדשת ומרכז העיר זוכה בשנים האחרונות לתנופת בנייה של כיכרות ומדרחובים לרווחת התושבים, וזאת, בין היתר הודות לפעילות צוות תכנית אב לתחבורה.

המהפכה התחבורתית משפיעה כבר היום לא רק על התנועה בעיר, אלא משנה לחלוטין את פני מרכז העיר .


התחדשות מרכז העיר מהווה יעד מרכזי של פרויקט הרכבת הקלה – הקו הראשון של הרכבת הקלה נבחר לא רק בשל היותו ציר הביקוש הגבוה ביותר לתחבורה ציבורית , אלא גם משום שהוא עובר דרך מרכז העיר ההיסטורי, הזקוק ל"זריקת מרץ" משמעותית.
רחוב יפו, בין שוק מחנה יהודה לכיכר ספרא ולחומות העיר העתיקה, הפך למדרחוב מרהיב ורחב ידיים.
בקטע זה מותרת התנועה לרכבת הקלה ולרכבי חירום בלבד (בשעות מסוימות מורשים להיכנס גם רכבי פינוי אשפה ורכבי פריקה וטעינה), והולכי הרגל יכולים לנוע בו ללא חשש.

לאורך המדרחוב הוצבו אלמנטים ויזואליים רבים: ריצוף באבן גרניט, ספסלי ישיבה, תאורה דקורטיבית ועשרות עצים הפזורים סביב.
אלו הופכים אותו לפינת חמד נעימה ושוקקת ויוצרים מוקד משיכה לאנשי מסחר, תיירים וחובבי תרבות ובילויים.

במטרה ליצור מרחבי הליכה רציפים ונרחבים, מתוכננים לצאת ממדרחוב רחוב יפו רחובות ומדרחובים נוספים, הנמצאים כבר עתה בתהליכי פיתוח.
עם תכנון המהפכה התחבורתית בירושלים, התגלה כי לא ניתן לשלב את הרכבת הקלה בתנועה הקיימת בכניסה לעיר - ועל-כן יש לתכנן עבורה תוואי נפרד לחלוטין.

נבחנה אפשרות לכריית מנהרה, אך חלופה זו נפסלה בשל מספר סיבות: קיומה של מנהרת מנחם בגין, ההרס שעשוי היה להיגרם לרחוב יפו ולשדרות הרצל והמפגעים הסביבתיים הצפויים.

לבסוף, על-פי הצעתו של האדריכל הספרדי ד"ר סנטיאגו קלאטרווה, מטובי מתכנני הגשרים בעולם, הוחלט להקים גשר תלוי על מיתרים - בהשראת הפסוק "הללוהו בנבל וכינור" (תהילים ק"נ).
כיכר הדוידקה, הכיכר העירונית הגדולה בירושלים, תוכננה במשותף על-ידי האדריכל המקסיקני ריקרדו לה גורטה והאדריכל הירושלמי מנדי רוזנפלד.

הכיכר נמצאת ברחוב יפו, בצומת הרחובות הנביאים וכי"ח, ויוצרת נקודת מפגש בין צירי תנועה ראשיים, מערך הרכבת הקלה ותנועת הולכי הרגל הרבים.
גם מבחינה תרבותית מהווה הכיכר צומת מרכזי, בהיותה סמוכה הן למוקדי הפעילות של הציבור החרדי והן לאלו של אוכלוסיות שאינן חרדיות.

הכיכר הססגונית, אשר עוצבה בצורת ארקדה (מעבר מקורה) של עמודי אבן מיוחדים, כוללת מגוון אלמנטים עיצוביים ואמנותיים, לרבות שימוש בתאורה, ריצוף באבן גרניט, תחנת רכבת קלה ייחודית ועשרות עצים הפזורים סביב.

כיכר צה"ל, שתוכננה על ידי האדריכל הנודע משה ספדיה (ספדי), מרכזת סביבה תנועת הולכי רגל ופעילות מסחר ובילוי. הכיכר היא נקודת המפגש בין העיר העתיקה (המהווה מוקד תיירות היסטורית) לבין מרכז העיר (המהווה מוקד תיירות מודרנית), ומשמשת בעיקר את הולכי הרגל הנעים בין כיכר ספרא לבין מתחם ממילא ושער יפו. במרכז הכיכר נבנה אמפיתיאטרון קטן, ומבמת המרפסת שהוקמה לצדו נגלה הנוף המרהיב של מגדל דוד ושכונת ימין משה.

הקמת הכיכר התאפשרה הודות לבניית מנהרת כיכר צה"ל בשנת 2004 והסטת תנועת רכבים פרטיים מרחוב הצנחנים, כמו גם בזכות ביצוע פרויקט הרכבת הקלה. הכיכר המקורית היתה גבוהה יותר, אך היא הונמכה על-מנת לאפשר פניה נוחה יותר של הרכבת מרחוב הצנחנים לרחוב יפו.
הכיכר משתרעת על שטח של כעשרה דונם, מרוצפת באבן ירושלמית מסותתת, מוקפת עצים וצמחיה ומשופעת בפינות ישיבה המשקיפות על שער יפו.
כמו בערים אחרות בעולם, גם בירושלים הוחלט לעודד שימוש בכלי תחבורה יעיל, בריא, זול וידידותי לסביבה - האופניים.

בשנים האחרונות נסללו בעיר שבילי אופניים רבים. אלו מאפשרים לתושבים לנוע בחופשיות, ללא צורך ברכב פרטי, וליהנות מאימונים ספורטיביים, טיולים מהנים או נסיעות שלוות למקום העבודה.

השבילים מחברים את ירושלים לאורכה ולרוחבה: לאורך רחוב יפו עד התחנה המרכזית, מגן סאקר ועמק המצלבה עד עמק הצבאים, סביב קריית המוזיאונים והכנסת, מהעיר העתיקה לרחביה, מהגן הבוטני אל עמק הצבאים ובטיילת ארמון הנציב.

בתחנות הרכבת הותקנו מתקנים לקשירת אופניים, ובעתיד אף ניתן יהיה לשכור אופניים למשך זמן קצר ולנוע באמצעותם ממקום למקום.